<h1>פסקי רבינו יחיאל מפאריס</h1>
<h2>דף כד:</h2>
מעשה בישר' ששלח לחבירו על יד גוי בימי עינוי יונים שחוטים וכבשים בשק ונחתם השק ושלח ביד גוי וחותם היה נסתר, ואמ' הקדוש שהכל מותר. דאע"ג דאמ' פר' אילו מציאות [כ"ד ע"ב] ר' חנינא מצא גדי שחוט בין טבריא לצפורי והתירו לו, אמר ר' מאי התירו לו [משום] מציאה כר' אלעזר דאמ' מציא' שריא היכא דאיכ' רוב גוים ומ[שום] שחיטה כר' חנינא בנו של ר' יוסי הגלילי כו' עד רוב גוים ורוב טבחי ישר', פי' להכי שרי דרוב טבחי ישר', משמע דאי אין רוב טבחי ישר' היה אסור, עתה דרוב טבחי גוים היאך יתירם כאן היה לחוש שמא החליפם, מ"מ כיון שבימי ענוי שלח אותם והיונים נמצאו שחוטין כדין, אעפ"י שהכבשים נמצאו בלא צואריהם והיה לחוש שמא החליפם, מ"מ לא חיישינן לזה כל כך שהטריח להרוג ולהחליף כיון שבשעת עינוי דרובא דהתירא נינהו, והכי אמ' פר' גיד הנשה [צ"ה ע"ב] רב נחמן [מנהרדעא] איקלע ביה רב כהנא לפום נהריה במעלי יומא דכפורי, אתו עורבי' שדו כולייתא וכבדא, אמ' ליה זיל שקול ואכול האידנא דהתירא שכיחי, פי' (שביום) [שבערב יום] הכפורים (מביא) [רוב] ישר' אכלי בישרא, הכא נמי כיון דרובא דאכלי בישרא ישר' נינהו ושרי.
